מאת ניר לוי
האנמה
האנמה היא אומנות ריפוי סינית מסורתית בת כ – 5000 שנה, המבוססת על הרפואה הסינית המסורתית, ומהווה את תחום המגע בתוך מכלול הרפואה הסינית. מכלול זה כולל גם את הדיקור, עשבי המרפא, המוקסיבציה והתנועה. האנמה דוגלת בתפיסת העולם הטאואיסטית, שבתוכה מודגשות תפיסות כמו התבוננות בטבע, האיזון בין היין והיאנג, חמשת היסודות הגדולים של הטבע, פעולה מתוך כבוד האדם ותפיסת האדם כשלם, ללא שיפוט וביקורת אלא מתוך קבלה. האנמה הינה אומנות מגע מוכרת ומפותחת בעולם, וידועה כאם השיטות, ממנה צמחו שיטות רבות נוספות וביניהן השיאצו והטווינה.
פירוש המילה הציורי של המילה אנמה הוא “תנועה של יד נינוחה”.
פירוש המילה הסיני הוא: אנ=לחיצה מה=שפשוף.
האנמה הגיעה ליפאן לפני כ – 800 שנים מסין, ע”י שליחים ששלח הקיסר היפאני. מטרתם הייתה להביא סוגי מגע, ריפוי, תנועה ומדעים שונים לתרבות היפאנית. האנמה במתכונתה הנוכחית הינה פיתוח של העבודה המסורתית הסינית, פיתוח שנעשה ביפאן ומטרתו היתה להתאים את האנמה לצרכים ולתרבות היפאנית.
הטיפול באנמה נעשה בשלושה רבדים עיקריים:
1. הרובד המבני שרירי חיצוני: עבודה על מערך השרירים ומבנה הגוף דרך שימוש בטכניקות ידניות לשחרור ולהחזרת תנועה לשרירים ולמפרקים. מתיחות ותיקונים מבניים ברובד הזה יעשו תוך הקפדה שלא לאלץ את הגוף לפעול בניגוד לרצונו ויכולתו.
2. הרובד האנרגטי: עבודה על המסלולים האנרגטיים המקיפים את הגוף כולו (המרידיאנים ונקודות הלחיצה). הפעלת הנקודות האלה תשפר מאד את זרימת הצ’י (אנרגית החיים) של המטופל, ומתוך כך את יכולתו של הגוף לסייע לעצמו בתהליך הריפוי.
3. הרובד הרגשי- פנימי: בתחום האנמה הרובד הרגשי הינו רובד המצטרף אל שאר הרבדים באופן לא ישיר דרך העבודה המרידיאנית. העבודה הישירה תיעשה דרך אומנות האמפוקו שעליה ארחיב בנפרד.
באנמה מספר שיטות אבחנה:
האבחון הסיני המסורתי הכולל בדיקת דפקים, התבוננות בלשון ותשאול, אבחון ע”י מגע ובדיקה של המרידיאנים לצורך זיהוי תקיעויות אנרגטיות.
באנמה אופני טיפול מאוד מגוונים,כיוון זוהי דרך טיפול דינאמית, אשר יכולה להיות עמוקה וחודרנית, או רכה ומלטפת ע”פ צורך המטופל. השיטה היא מאוד מובנית ושיטתית ופועלת על כל הגוף גם אם הבעיה היא באזור מסוים. האנמה מטפלת בעיקר במצבים של: בעיות במערכת הנשימתית, בעיות סירקולציה, בעיות בתפקוד מערכת העיכול, בעיות גניקולוגיה ופוריות, קשיים אמוציונאליים, בעיות עור, יובש והזעת יתר, אובדן שיער ובעיות עצמות ושרירים.
באנמה יש כ – 100 סוגי מגע שונים, ועל ידם יוצרים חמישה אפקטים עיקריים:
א. אפקט מעיר: יעיל למצב שבו עצבים ושרירים נמצאים במצב של תנומה, כאשר המטרה היא להחזיר אותם לתפקוד רגיל. מבוצע ע”י מגע רך, לחץ קל בוויברציות ובנקישות קלות.
ב. אפקט מרגיע: יעיל כאשר העצבים והשרירים במצב של התרגשות, לחץ, כאבים ותפיסות. המטרה היא להפחית מצב של התרגשות ולהרגיע את המערכת באמצעות לחיצות ארוכות וויברציות.
ג. אפקט רפלקס: יעיל במקרה שבו האיברים הפנימיים חולים, ישנה פגיעה בשרירים או בעצבים ורגישות. המטרה היא ליצור גירוי דרך הרפלקסים של הגוף באמצעות לחיצות מסוגים שונים.
ד. אפקט איזון: יעיל במצב של דלקות, התנפחויות, דימום פנימי וקוצר נשימה. המטרה היא לייצר איזון. שיטת הטיפול הינה רכה עם לחץ ברוטציות ולחיצות מהירות.
ה. אפקט תיקוני מבני: יעיל במצבים של בעיות תנועה, התקצרות שרירים וגידים והתרככות מפרקים. המטרה היא להרגיע ולשחרר את המתח ולשפר את מרחב התנועה. מטפלים ע”י לחץ ברוטציה, חיתוך, מתיחות ותרגילים תיקוניים.
אמפוקו – עבודת הבטן
האמפוקו – עבודת הבטן או בפירוש הציורי של המילה “הדופק של הבטן”, קיבלה את הגדרתה הנפרדת כאומנות ריפוי לפני כ 400 שנה ביפאן ע”י המאסטר אוטה. עד אז הייתה חלק מעבודת האנמה או “אנמת הבטן” כפי שכונתה. המאסטר אוטה הבין את העוצמה של עבודה ממוקדת באזור הבטן לצרכים שונים, פיזיולוגים ואמוציונאליים, ופיתח טכניקות ודרכי עבודה מתוחכמות.
המאסטר אוטה אמר ” אם נתרגל על המטופל את אומנות האמפוקו, זה יזרים את הסטגנציות של הצ’י הבסיסי, וההרמוניה בין האיברים החיוניים תגדל, זרימת הדם תשתפר, עצמות ומפרקים יהפכו גמישים יותר, השרירים פחות מתוחים, העור יהיה יותר לח, התיאבון ישתפר, שתן וצואה יצאו בקלות, עוצמת הצ’י תתגבר, הזיכרון ישתפר.” האמפוקו כיום מחולקת לשני חלקים, ומבוססת על שני סוגי אבחנות.
הראשונה מתייחסת אל המחלות כסטגנציות ( תקיעויות ) של הצ’י הבסיסי, ומבוססת על חמשה סוגי מצבים של הבטן: מצב הדופק של הבטן, מצבים של עור הבטן ומצב האיברים הפנימיים.
דרך אבחנה זו וטכניקות העבודה המותאמות לה, אנו מתייחסים אל בעיות הקשורות למערכת הנשימה, מערכת העיכול, המערכת הגניקולוגית ופוריות, כמו גם מיני סימפטומים שונים איתם מגיעים מטופלים. האבחנה השנייה מתייחסת אל תבניות החיים של המטופל. היא מדמה את גוף המטופל אל הטבע, ואל תפקוד האלמנטים הגדולים של הטבע: האדמה המים האש האוויר והעץ ע”פ תפיסת האלמנטים הטיבטים.
המטרה היא להגיע אל אותן חסימות שמתפתחות במשך החיים, כתוצאה ממצבים שונים, אינטראקציות וטראומות שהאדם חווה במהלך חייו. תבניות אלו הן למעשה המקורות של המחלות, ומקור החולשה של הגוף. ע”פ תפיסה זו אין מחלות בטבע אלא אנשים חולים, כאשר המחלה היא חלק מאישיותו של האדם.
העבודה נעשית דרך מגוון רחב של טכניקות, המתאימות את עצמן למצבו הפיזי והנפשי של המטופל.