הקשר עם הארץ
מאת שמואל זיידל
כאשר סיים אלוהים לברוא את העולם הוא הציב את האדם כשליחו על פני אדמות, קשר את כפות רגליו לארץ וברא אותו כשרשרת פרקים ומפרקים שנועדו לנוע ולהניע את האדם על פי רצונותיו ומאויו על פני האדמה.
בפועל כפות הרגליים הן האיבר הראשון המחובר לארץ, לקרקע, לאדמה, למציאות. אחריהן מפרק הקרסול – החוליה הראשונה בשרשרת, ובהמשך זקיפות הקומה מצויות השוקיים, הברכיים, הירכיים, מפרקי הירך, אגן הירכיים, חוליות עמוד השדרה במשמעות הגו, הצוואר והראש. אחרונות בשרשרת הן הידיים המחוברות יותר מכל לשמיים כדי להוציא מהכח אל הפועל מה שבראשו של האדם. הידיים משולות לכנף הדמיון.
תופעת שרשרת האיברים נחשפה לראשונה ע”י פרופ’ נועה אשכול אשר יצרה את כתב התנועה. כבסיס היא הדגישה את “חוק האיברים הכבדים והקלים” . עפ”י חוק טבעי זה כל איבר כבד הנע גורר איתו ומסיע את האיברים הקלים הקשורים אליו בשרשרת. למעשה, שינוי שבין כפות הרגליים והאדמה, או שינוי במפרקי הקרסוליים מניע וגורר איתו את כל שרשרת איברי הגוף. מכאן נובעת ההגדרה לתנועה – שינויי יחס בין האיבר הקל לאיבר הכבד אליו הוא קשור.
זה למעשה השורש להבנת הקשר שלנו לאדמה, את הקשר שלנו לגרביטציה. לקבל את המציאות הרוחנית והפיזית שאל האדמה באנו, ממנה אנו ניזונים וצומחים ואליה אנו משיבים את גופנו ועצמנו בתום תפקידנו בעולם הזה.
למעשה נסגר כאן מעגל ההבנה עם הרפלקסולוגיה בה הגוף משתקף בכפות הרגליים ואיבריו מתחברים לאדמה. נוצרת כאן זרימה דו סיטרית מהגוף אל הארץ ומהארץ אל הגוף. מהשמיים אל הארץ ומהארץ אל השמיים.