רפלקסולוגיה קואורדינטיבית בכיוונים של מבפנים החוצה ומהחוץ פנימה בעקבות הדם
באדם זורם הדם במערכת סגורה. המגע העיקרי של הדם עם החוץ הוא המפגש עם אוויר העולם בריאות. מפגש נוסף עם אויר העולם מתקיים דרך העור (הנחשב לריאה השניה). במצבים פתולוגים של פציעה, נוצר מגע בין הדם לאוויר העולם, משמע, מתרחשת פירצה.
במערכת הסגורה הדם זורם בשני כיוונים עיקריים: זרימה עורקית וזרימה ורידית. הדם העורקי, הזורם בכלי הדם העורקיים, הוא דם מחייה. הדם הורידי, הזורם בכלי הדם הורידיים, הוא דם מנקה.
זרימת הדם העורקי מאפיינת כיוון כללי של “מבפנים החוצה”
זרימת הדם הורידי מאפיינת כיוון כללי של “מהחוץ פנימה”
למרות שהדם זורם בשני כיוונים מנוגדים, הוא סובב בגוף במעגליות מחזורית ולכן דגש על זרימת הדם העורקי בטיפול ישפיע על זרימת הדם הורידי ודגש על זרימת הדם הורידי בטיפול ישפיע על זרימת הדם העורקי
כאשר מילים וביטויי לשון חוברים עם רובדי המכלול הפסיכו-פיזיו-אנרגטי, הם מאפשרים התבוננות הוליסטית. המושגים מבפנים החוצה ומהחוץ פנימה מאפיינים התבוננות בבעיות ומחלות ובאותה עת התבוננות זו מתווה גישה טיפולית
בעיות ומחלות של “מבפנים החוצה”
בעיות ומחלות הנובעות מכך שדברים שצריכים לצאת מהגוף והנפש ואינם מוצאים דרך לשיחרור וריקון, שוהים בגוף ובנפש ומרעילים אותם. הביטוי לכך יכול להיות, למשל, בעצירות במערכת העיכול, בעצירות במערכת השתן או בעצירת הביטוי הרגשי – אדם שאיננו מוציא תוכניותיו מהכוח אל הפועל, בולם יוזמתו, מדחיק מחשבותיו האינטואיטיביות, מדחיק את יכולתו היצירתית, בולם את הפוטנציאל היצרי שבו, מדחיק את אהבותיו לאדם אחר ועוד.
צורת מחשבה זו מאפשרת התבוננות במחלות נוספות שעניינן נתקים בין מרכזים בגוף לבין קצוותיו כמו: פרפלגיה, טרשת נפוצה, או מחלות ובעיות של יתר כמו: יתר לחץ דם, פעילות יתר של בלוטת התריס, תסמונת המעי הרגיז ותופעות נוספות המצביעות על עודף אנרגטי בגוף.
בבעיות מסוג זה מתבקש לנקוט בפעולה טיפולית עם כיוון זרימת הדם העורקי, משמע, מבפנים החוצה בפועל – מהברך אל קצות האצבעות.
בעיות ומחלות של “מהחוץ פנימה”
בעיות ומחלות הנובעות מכך שצרכים גופניים ונפשיים שזקוקים להם אינם מסופקים או אינם מוצאים דרך לחדירה פנימה ומשאירים את הגוף והנפש במצב של חסר וריקנות. הביטוי לכך יכול להיות, למשל, בחסר תזונתי, בספיגה לקויה של המזון ממערכת העיכול אל הדם או באטימות וריחוק מנטליים – אדם שאוטם אוזניו לדעות של אחרים, סוגר עיניו מלראות מציאות קיימת, עייפות נפשית, חוסר מגע גופני ועוד.
צורת מחשבה זו מאפשרת התבוננות במחלות נוספות שעניינן נתקים בין קצוות הגוף לבין מרכזיו, כמו: בעיות של ורידים, דליות ובצקת, או בעיות ומחלות חסר כמו: אנמיה, לחץ דם נמוך, תת פעילות של בלוטת התריס, תסמונת המעי העצל ותופעות נוספות המצביעות על חסר אנרגטי בגוף.
בבעיות מסוג זה מתבקש לנקוט בפעולה טיפולית עם כיוון זרימת הדם הורידי, משמע מהחוץ פנימהבפועל – מקצות האצבעות אל הברך.
גישה טיפולית
גישת הטיפול היא, שלמרות שמערכות הגוף משתקפות בכפות הרגליים לפי סדר פיזיולוגי מקובל, לעיתים אין להתחשב בכך אלא להעדיף הפעלה אנרגטית המתחשבת באופן זרימת הדם, דהיינו, מבפנים החוצה או מהחוץ פנימה משמעות הדבר היא שלמרות שההגיון הפיזיולוגי מדבר על סדר עבודה מסוים בטיפול במערכת מסוימת, כמו מעי גס – עולה, רוחבי, יורד ; מערכת השתן – כליה, שופכן, שלפוחית, סוגרים – אין בהכרח צורך להתחשב בכך כאשר שולחים מסרים אנרגטיים מבפנים החוצה או מהחוץ פנימה סדר הגירויים נגזר מההכוונה האנרגטית. יש לזכור שבכפות הרגליים אין כבד, אין לב, אין כליה, אין דבר מלבד השתקפות גופנפשית ואליה אנו מתחברים בכוונות.
פעולה עם כיוון זרימת הדם הוורידי – מהחוץ פנימה תשפיע בהכרח גם על זרימת הדם העורקי, ופעולה עם כיוון זרימת הדם העורקי – מבפנים החוצה תשפיע בהכרח גם על זרימת הדם הוורידי. בחירת הכיוון נתונה לשיקול דעתו של המטפל: מתוך ראיית הנתונים ובחינתם, עליו לבחור ולהעדיף את פעולותיו לקידום החלמת המטופל.
הערך המוסף לטיפול בשוקיים
השוקיים הן כמו “כלי נגינה מלווה” בטיפול הרפלקסולוגי. למרות שרמת חילוף החומרים בהן היא מהנמוכות בגוף, הן מכילות צינורות דם ארוכים שניתן לפעול עליהם בהתווית שני כיווני הטיפול, מבפנים החוצה או מהחוץ פנימה בלשון מוזיקלית: בסו-קונטינואו, כלי מלווה. ובלשון אחרת: פתחת בשוקיים, העצמת את השפעת הטיפול בכפות הרגליים על הגוף. השימוש בשוקיים כמתוות כיוון ראוי לתשומת לב מיוחדת כי לנקודת ההשתקפות בכפות אין כיוון אלא אם מוסיפים להן, בטיפול סימולטאני, את הפעולה על השוקיים בהתאם לכיוון הרצוי – מבפנים החוצה או מהחוץ פנימה.