ממפרק הירך ועד קצות האצבעות
מאת: שמואל זיידל
מפרק הירך משול למוליך האדם לכל מחוזות חפצו. מבנהו של מפרק זה הוא כדורי ובכך הוא שולט בכל כיווני הרצון להולכת הרגליים. ברגל קיימים שני מפרקים עיקריים נוספים: מפרק הברך ומפרק הקרסול, אשר תנועתם מוגבלת יותר ולמעשה הם מונעים עם כל הרגל על פי הכוונת מפרק הירך. מבחינת האיזון בין ימין לשמאל, קשור מפרק הירך של רגל ימין למפרק הירך ברגל שמאל, האחד מגבה את השני בכיווני ההליכה.
כאשר יש בעיה באחת הרגליים “נחלץ” השני לעזרתו. האדם אמנם לא הולך כרגיל במצבים אלה, אך לפחות הוא צולע למחוז חפצו.
מבחינה אנרגטית קיימים קשרים מעניינים שהדעת הקונבנציונאלית איננה מעכלת, להלן דוגמאות:
מפרק הירך קשור למפרק הלסת מבחינה אנרגטית ורוחנית.
קשיי גריסת המזון משולים לקשיים של בחירת דרך כדי להלך בה.
מפרק הירך קשור מבחינת תפקודי הגפיים למפרק הכתף.
את הידיים ניתן להרים למעלה ובעזרת הרגליים ניתן לקפוץ כדי להגיע גבוה יותר.
מפרק הירך נפתח אנרגטית לשיניים הטוחנות. לא פעם בעיות בשיניים אלה מקרינות בדרך לא מובנת על כאבים ומצוקה של מפרק הירך.
יש ההולכים ומתקדמים בצעדים גדולים ויש בצעדים קטנים
יש הממלאים פיהם כמות גדולה של מזון כדי לגרוס כמות גדולה, ויש השמים בפיהם קצת כדי ללעוס ולחוש את הטעם.
כאבי אוזניים, בדרך מסתורית, מבטאים לעיתים מצב כושל של מפרק הירך.
יש כאלה שצעידתם מרושלת ורעשנית ויש אחרים הפוסעים חרש חרש, באים והולכים כלא היו.
אם נעיף מבט על צורת ההליכה של אנשים רבים, נראה שרוב רובם פוסעים כאשר כפות רגליהם פונות החוצה מקו ההתקדמות, מי יותר ומי פחות. חריגה כזו מקו כיוון ההליכה קשורה אנטומית, בראש ובראשונה , למצבו הסיבובי של מפרק הירך. צורת הליכה שכזאת יש ותגרום במהלך החיים לבעיות נלוות במפרקי הקרסוליים, בברכיים וכפועל יוצא מכך תשפיע על עמוד השדרה.
אמנם בהליכה הטבעית העקב נוגע ראשון בקרקע, אך סיבובו של מפרק הירך מפנה את ציר האורך של כף הרגל והאצבעות בקצותיו. מתקבלת תופעה שהאצבעות מצביעות על חריגה מקו ההתקדמות. המשמעות הממשית היא שציר ההתקדמות לא עובר דרך ציר אורך כפות הרגליים אלא מחוצה להן בצד הפנימי (המדיאלי).
כפות הרגליים נועדו להיות מקבילות בעת ההליכה והאצבעות נועדו להצביע כמחושים אל כיוון מגמת הפנים. מהי, אם כן, התופעה שכפות הרגליים אצל רוב האנשים “פונות החוצה” (לטרלית)?
להלן שתי השערות:
יתכן וקיימת כאן מגמה להרחיב את שטח הבסיס כדי ליצור ביטחון בהליכה על “קצה הגוף התחתון”, אולי ניתן לראות בכך חוסר ביטחון.
בחיבור אל הקרקע עם כל המשתמע מכך. למעשה האדם הולך כל ימות חייו על “גשר צר”.
יתכן והאדם הולך, אמנם, קדימה אך מחשבותיו והגיגי ליבו אינם תואמים את מגמת פניו, משמע, מפוזר במידת מה בין מהלכיו לבין מטרותיו, איננו ממוקד דיו כדי שכל כולו יפסע בנתיב אחד.
אחת מהתופעות הבולטות באצבעות כפות הרגליים היא שהבוהן, האצבע החזקה, פונה החוצה (נשענת על האצבע השניה) אצל רוב רובם של האנשים. עוצמתה של הבוהן מעניקה לאדם את הדחיפה האחרונה לכיוון התקדמותו בטרם תתנתק כף הרגל מהקרקע לקראת הצעד הבא שברצף.
ברוב המקרים ניראה את פנייתה של הבוהן יחד עם פניית ציר כף הרגל ,כנאמר לעיל, במקרים אחרים נראה תופעה זאת רק בבוהן כאשר האדם מוליך עצמו בכפות רגליים מקבילות. ישנן צורות טיפול רבות לתופעות אלה בכפות הרגליים ובמיוחד לבולטת שבהן- Halux Valgus, אך מעל כולן יש לבדוק עם בעל כפות הרגליים את דרך התנהלותו על כפות רגליו, והסינכרוניזציה שבין כוונותיו, מחשבותיו ומגמת פניו בעת צעידתו, כאילו שכח שהאצבעות תפקידן להצביע אל כיוון ההליכה.
ההנחה הבסיסית היא שכל אדם יכול לשנות את צורת ההליכה שלו שהיא שורש למערכת ההרגלים שלו. השינוי נעשה בתחילה בצורה מלאכותית, ומאוחר יותר השינוי נהפך לטבע שני. כך היא דרכו של אדם שטבעו לחולל שינויים בצורה מלאכותית. זאת הייחודיות שלו על פני כל חי וזו דרכו לשנות את עצמו, את גופו ונפשו.