את הגלגול הקודם שלי, לפני הרפלקסולוגיה, ביליתי במחציתה בצורה יומיומית. הן כרקדן והן כמומחה לכתב תנועה בנושאים: ריקודי עדות בישראל ותנועה של בעלי חיים. תחושתי העמוקה היא ששיטת הרפלקסולוגיה הקואורדינטיבית מוצאה מכל עיסוקי בריקוד ובכתב תנועה, ובהשראתה של נועה אשכול.
הגיגים לנועה, מאת שמואל זיידל
תאי הגוף חשים ואוחזים אחד בשני בהתהוות אדם.
אדם מתפתח וזורם כאשר תאי גופו מקשיבים אחד לשני,
רואים אחד את השני משתלבים ברצונותיו, במחשבותיו, בכוונותיו ובמאווייו.
תאי הגוף נשמעים לדמיונו של אדם בתנועות גופו.
הוא כבר יודע, הוא כבר יכול להניע את גופו במחשבותיו.
הוא כבר יודע, הוא כבר יכול לדמיין ולכתוב את רצונותיו.
לאברות הגוף צמחו נוצות.
הן כבר יכולות לעוף אל עקבות, אל עבר.
הן כבר יכולות לדאות מעל הכאן ועכשיו.
הן ממריאות אל חזון וחזיון המחר.
נועה, תנוע ותניע את כנפי הדמיון.
כתב התנועה והריקוד של נועה אשכול
שמה של נועה אשכול ידוע במיוחד בכתב התנועה “אשכול וכמן”, שהנחילה לאנשים רבים בארץ ובעולם. רבים מלמדים אותו, כותבים בו, חוקרים בעזרתו ורוקדים באמצעותו. למעשה כתב התנועה הוא אחד הדברים המקוריים שנוצרו אצלנו בארץ בקנה מידה עולמי. בנושא הריקוד נודעה נועה בריקוד בשם “ריקוד קאמרי”.
הריקודים ביטאו את מחשבותיה והגיגיה בנושאי התנועה וכתב התנועה. הריקודים בוצעו בצורה נקייה ללא כל סממנים תיאטרליים, תלבושת, תאורה ומוזיקה. תנועה צרופה אשר איננה באה לבטא רגשות קיימים אלא מייצרת רגשות חדשים לצופה בהם ולרוקד אותם. רוב הריקודים כתובים בספרים בכתב תנועה. ייתכן ונועה הקדימה בזמן רב בנושא הריקוד.
כדי לבצע את הריקודים נזקקו הרקדנים ליכולת קואורדינטיבית בדרגה הגבוהה ביותר. נועה הייתה מעומדת כמה פעמים לפרס ישראל, אך היא תמיד סירבה. הלצותיה היו, האם הפרס יגרום לי לעשות כתב טוב יותר או ריקודים יפים יותר… אינני זקוקה לפרס עבור הדברים האינטימיים שלי.
חוק האיברים הקלים והכבדים – הקשר לרפלקסולוגיה
כאשר סיים אלוהים לברוא את העולם הוא הציב את האדם כשליחו על פני אדמות, קשר את כפות רגליו לארץ וברא אותו כשרשרת פרקים ומפרקים שנועדו לנוע ולהניע את האדם על פי רצונותיו ומאויו על פני האדמה. בפועל כפות הרגליים הן האיבר הראשון המחובר לארץ, לקרקע, לאדמה, למציאות.
אחריהן מפרק הקרסול – החוליה הראשונה בשרשרת, ובהמשך זקיפות הקומה מצויות השוקיים, הברכיים, הירכיים, מפרקי הירך, אגן הירכיים, חוליות עמוד השדרה במשמעות הגו, הצוואר והראש. אחרונות בשרשרת הן הידיים המחוברות יותר מכל לשמיים כדי להוציא מהכח אל הפועל מה שבראשו של האדם. הידיים משולות לכנף הדמיון.
תופעת שרשרת האיברים נחשפה לראשונה ע”י פרופ’ נועה אשכול אשר יצרה את כתב התנועה. כבסיס היא הדגישה את “חוק האיברים הכבדים והקלים” . עפ”י חוק טבעי זה כל איבר כבד הנע גורר איתו ומסיע את האיברים הקלים הקשורים אליו בשרשרת. למעשה, שינוי שבין כפות הרגליים והאדמה, או שינוי במפרקי הקרסוליים מניע וגורר איתו את כל שרשרת איברי הגוף. מכאן נובעת ההגדרה לתנועה – שינויי יחס בין האיבר הקל לאיבר הכבד אליו הוא קשור.
זה למעשה השורש להבנת הקשר שלנו לאדמה, את הקשר שלנו לגרביטציה. לקבל את המציאות הרוחנית והפיזית שאל האדמה באנו, ממנה אנו ניזונים וצומחים ואליה אנו משיבים את גופנו ועצמנו בתום תפקידנו בעולם הזה.
למעשה נסגר כאן מעגל ההבנה עם הרפלקסולוגיה בה הגוף משתקף בכפות הרגליים ואיבריו מתחברים לאדמה. נוצרת כאן זרימה דו סיטרית מהגוף אל הארץ ומהארץ אל הגוף. מהשמיים אל הארץ ומהארץ אל השמיים.
השטיחים של נועה אשכול
מאז פרוץ מלחמת יום כיפור עסקה נועה בקומפוזיציות של שטיחי קיר שהחומרים שלהם הם סמרטוטים. למעשה הסמרטוטים הם פסולת הגזירות ממתפרות הבגדים שנועדו להיזרק לאשפה. נועה קיבלה את מציאות הסמרטוטים כפי שהיא ולא שינתה דבר אלא יצרה קומפוזיציות חדשות. במילים אחרות, אצל נועה כל סמרטוט היה מלך. המציאות החדשה התקבלה כשטיחי קיר יפיפיים ולעיתים מדהימים.
נועה אמרה, שהמישוש קשור לצורה הנתפסת בעיניים. שני חושים אלה, מעבירים תחושות, מלמדים ומקיימים את הצורה. לבוש האדם הוא אקסטנצית העור המכיל את הגוף. הלבוש הוא חלק הקישוט הנוגע בגופו ובעורו של האדם. לכן הבדים מחזירים אותנו לתחושות הגוף. הבדים נועדו לשרת את האדם בלבוש. גזרי הבדים, הפסולת שנותרת לאחר יצירת הבגד הינה התהודה של הבגד. הצורה נשארת, הצליל והתנועה מתקיימים ומתפוגגים בו זמנית. העין והאין קשורים זה לזה בו זמנית.