היפראקטיביות, קשב וריכוז

רפלקסולוגיה קואורדינטיבית לבעיות היפראקטיביות, קשב וריכוז

מאת: שמואל זיידל
מאמר זה הווה בסיס להרצאה בכנס האיגוד הבינלאומי ICR שהתקיים באמסטרדם בספטמבר 2005

פתיח

אחד היעדים החשובים בתהליך הטיפול הרפלקסולוגי הוא להגביר את החיבור של המטופל לכפות רגליו, משמע, להגביר את הקשב הגופנפשי דרך הנתיבים המסתוריים באמצעותם מתחברים אברי הגוף אל כפות הרגליים. נושא פיתוח הקשב דרך כפות הרגליים הוא אלמנט חשוב בחיבור האדם אל עצמו, בהקשבה לגופו ובהגברת מודעותו.

אחד היישומים בנושא זה מוצא את ביטויו בישראל במכון לאקולוגיה אנושית. המכון מקיים מזה מספר שנים התמחויות שעניינן טיפול בילדים היפראקטיבים ובבעיות של קשב וריכוז. ילדים היפראקטיבים וילדים עם בעיות של קשב וריכוז נחשבים בדרך כלל ליוצאי דופן בכיתה ולכאלה שאינם מתאימים למסגרת. איש לא שאל את השאלה: האם המסגרת הכיתתית מתאימה לכל ילד?

הבעיה אולי מתגלה בגן הילדים, אך שם המסגרת חופשית יותר ומאפשרת לילד לתפקד ולממש כוונות ומטרות אשר מנחים אותו אליהן, למרות קשיו לעקוב אחר הוראות. המסגרת החופשית בגן הילדים מאפשרת במקרים רבים הימנעות ממשימות בעלות אופי מנטאלי. התרוצצויות וחוסר השלווה של הילד מאיימות פחות על המסגרת הקבוצתית בגן.

המעבר למסגרת הכיתה, הכבילות הגופנית לכיסא ולשולחן, הצורך במיקוד הראיה וההקשבה בחזית אחת, קרי, בלוח ומורה והצורך להתמקד בחומר הנלמד לזמן ממושך- משימות אלה מבליטות את מה שאולי אובחן בגן: הילד היפראקטיבי ויש לו בעיות של קשב וריכוז. המסגרת הכיתתית מגינה על עצמה מפני החריג בהוצאת הילד מהכיתה או שהוא יוצא בעצמו. לעיתים שולחים אותו לטיפול נפשי, או פשוט נותנים לו רטאלין.

להגיע ולהתחבר בדרכים של רפואה טבעית- הוליסטית

מאמר זה מהווה תשתית רעיונית להפעלה טיפולית בעבודה עם ילדים הסובלים מתופעות של היפראקטיביות ובעיות של קשב וריכוז. פוטנציאל הריפוי הטבעי של הגוף מכיל את הקשב החיצוני למסרים הנשלחים אליו, ואת ההקשבה למסרים הפנימיים, הגופניים והנפשיים המצויים בו.

בהקשר של בעיות A.D.H.D יש צורך לתת מענה העוקף את הנתיבים הידועים הקונבנציונאלים,על מנת להגיע ליכולות הקשב והרגיעה הפנימיים. המאמר מציג את גישת הרפלקסולוגיה הקואורדינטיבית לבעיה. זוהי גישה מתודית מעשית המכוונת אל מרכזי הקשב, הרגיעה והלמידה החבויים באדם, מרכזים אותם צריך לחשוף ולפתח למען ההתמודדות עם בעיות A.D.H.D. המהלכים המובאים במאמר זה כוונתם להתוות דרך חשיבה, התבוננות וטיפול במטרה להוביל את המטופל ליעדים שטמונים בו אך טרם חווה אותם אישית.

הרעיונות שיבואו לידי ביטוי בתרגילים המעשיים השונים צריכים להיות מותאמים למהלכים, להתפתחות ולשלבים שמציג המאמר. אלה אינם מופיעים במאמר, מתוך הבנה עמוקה שיש להשאיר זאת בידי המטפל לבחירתו ושיפוטו במפגש עם כל מטופל. כיוון שבתהליכי הטיפול ההדרגתיות נרקמת בצורה אישית בין המטפל למטופל, טוב יעשו כל מטפל ומטפלת באם מההנחיות והרעיונות המובאים כאן ייבנו תהליך טיפולי שאיננו סטנדרטי, תהליך להתפתחות אישית של המטפל עם כל ילד מטופל.

בהיותה גישה חופשית, מקדמת גישת הרפלקסולוגיה הקואורדינטיבית את החיבור שבין האינטואיציה והיצירתיות של המטפל לבין הצורך בפתרונות לכל ילד בטיפול.

בית ספר דרך כפות הרגליים

היפראקטיביות במשקפיים הוליסטיות
בכפות הרגליים משתקפים אברי הגוף. הרגליים המהלכות על הקרקע הן אלה המחברות אותנו אל ממד האדמה המבטא יציבות ובטחון קיומי. ברפלקסולוגיה ידי המטפל המטפלות ברגלי המטופל מקנות לו את החיבור אל ממד השורש ואל הביטחון הקיומי לו הוא זקוק. חוסר שקט והתרוצצות גופנית ומחשבתית עשויים להירגע כאשר מתחברים אל כפות הרגליים של האדם ההיפראקטיבי – אימפולסיבי. תחושת הביטחון שמישהו מחזיק אותך בכפות רגליך היא בעלת ערך רב.

לנצח את הכאב
בטיפול הרפלקסולוגי אנו נתקלים לא פעם בנקודות שהלחיצה עליהן גורמת כאב. ניתן לגייס את הכאב לריפוי על ידי לחיצה מתמשכת בכפות הרגליים בנקודה הכואבת. הכאב ישכך באמצעות הפרשת אנדרופינים. בתהליך זה יש אלמנט של הרפיה, וטובה תמיד הרפיה לפני תהליך ריפוי או בד בבד איתו. את הילדים ההיפראקטיבים ניתן ללמד לאהוב “לנצח” את הכאב, למעשה יש להם סיבולת לכאב חזק.

היכולת להפגת הכאב נובעת מהקשבה לתחושות הגוף והיא גורמת לסיפוק עצמי. יתכן שבטיפול בילד הסובל מליקוי של בעיית קשב וריכוז עם היפראקטיביות, או מהיפראקטיביות בלבד, יהיה צורך לפעול בטכניקות של הפגת כאב או אף בטכניקות אקטיביות שבהן הילד לוקח אחריות ו”לוחץ” בעצמו ומחולל את הכאב על מנת לעבור את סף הכאב האישי המוכר לו.

חוש המישוש במשקפיים הוליסטיות
הטיפול הרפלקסולוגי במהותו הראשונית מבוסס על חוש המישוש. החיישנים שבידי המטפל וברגלי המטופל מעבירים אין ספור מסרים. המסרים עוברים בתחושה בלבד כיוון שאין למטפל אפשרות לתרגם למטופל מסרים גופניים אלה לשפה המדוברת המוכרת להם. גם החוויה התחושתית של המטופל היא אינדיבידואלית ואין ביכולתו לבטא אותה.

למעשה, בין המטפל למטופל יש נתק קומוניקטיבי באשר לחוויית התחושה. על מנת להתקרב עד כמה שניתן להבנה בין המטפל למטופל, סביר להניח שהמטפל עצמו יבוא לטיפול מתוך חוויותיו האישיות כמטופל. על פי רוב, חוויה היא עמוקה ורבת רושם ככל שמשולבים בה מסרים מכמה שיותר חושים. אצל האדם חוש המישוש הוא החוש הפחות מפותח, הוא חייב על כן להישען ולהסתמך על השילוב עם חושים נוספים כדי שהחוויה הגופנית תהיה עמוקה וכדי שתשתמר ב”תת המידע” של האדם- בעולם החוויות האישי שלו.

חשיפת הרגש
את העולם הרגשי שלנו אנו מעשירים בעיקר דרך חושים הנמצאים בנקבים שבראש: העיניים, האוזניים האף והפה. נקבים אלה משולים למיתרים, והגוף משול לתיבת התהודה. דרכם אנו מזינים את הנפש. אחת הדרכים אל הנפש הגלומה בגוף היא הדגשת ההקשבה דרך כפות הרגליים כך שתהיינה כמיתרים והגוף יהיה כתיבת התהודה.

המיומנות הטכנית של הרפלקסולוג צריכה לשרת אותו כדי להשתמש בכפות רגלי המטופל כמיתרים בכדי להגיע כתהודה אל נפשו של המטופל. הטיפול הרפלקסולוגי בבעיות של קשב וריכוז מאפשר לכפות הרגליים להוות נתיב כניסה חדש למסרים. התחברות חדשה כזו אל נפשו של האדם יש בה כדי להעשיר את העולם הפנימי הגלום בו.

תהליכי הטיפול המכוונים לקשב וריכוז חושפים את האדם ה”אחר”, זה שמאחורי העולם אותו בחר להראות ולהציג כלפי חוץ. תהליכי הטיפול חושפים את הגלום והנסתר והופכים אותו נגלה וגלוי. אפשר להסתכל על בעיית קשב וריכוז כעל נכות. גוף נכה נוטה “לחפש” דרכים חלופיות כדי לפצות את עצמו. במקרה זה, הקומפנסציה באה לידי ביטוי בכפות הרגליים- המאפשרות נתיב חלופי או נתיב מחזק במקום בו העיניים והאוזניים כשלו.

הקשבה תחושתית וזיכרון תחושתי במשקפיים הוליסטיות
פיתוח ההקשבה דרך כפות הרגליים יש בה כדי להפנות את המטופל לעולמו הפנימי האסוציאטיבי, עולם הזיכרונות והדימויים החבויים בו. מטפל מיומן יכול לעיתים לכוון זאת ואף להיות שותף. בדרך כלל המטפלים אינם עסוקים בזאת ושוקעים בדפוסי הטיפול, וכאשר עושים איזה שינוי, אזי כפלא, מגלים שהמטופל חש והקשיב לשינוי, הקשיב לעצמו ולעולמו הפנימי. בבואו לטפל, ראוי שהמטפל ייקח לתשומת לבו את השאלות הבאות: האם הפניית המטופל לקשב תחושתי מרגיעה אותו? ממרכזת אותו? האם היא מפנה אותו אל עולמו הפנימי, אל העולם האסוציאטיבי החבוי בו?

מורכבות אינפורמציות – תוספת אינפורמציות
גירויים מורכבים ורצפים מורכבים מקשים לעיתים את המעקב אחר מהלכם. למרות שעוצמת הזיכרון החוויתי קשורה, במקרים רבים, לתפיסה רב חושית, מסתבר, שבעיות של קשב וריכוז קשורות גם לאינפורמציות מורכבות ולתוספת אינפורמטיבית אותן קשה להכיל מיידית. אנו חיים בסביבה גדושת מסרים.

בסביבה שכזו, מורכבות של אינפורמציות מקשה על קליטה חושית ותחושתית ומייצרת קשיים בקליטה הגופנית, העיונית והרוחנית. לעתים איננו מזהים אם אנו רודפים אחר משהו או בורחים ממשהו. הגוף הפשוט והראשוני שלנו מתבלבל. הבעיה היא שגם ילדינו מתחילים להתפתח בסביבה מורכבת זו, סביבה בה אף אנו המבוגרים נסוגים לחוסר יכולת של ריכוז והקשבה לעצמנו ולזולתנו.

דרך כפות הרגליים יכול המטפל לבצע תהליכים של חידוש ורענון הקשבה וריכוז. לבוגר ולילד זה כעין בית ספר. בית ספר שבו האינפורמציות ניתנות בצורה מדודה ומיועדות להגברת יכולת הקליטה תוך כדי כל “הרעשים” ו”הגירויים” שמסביב. יש להניח שטיפולים ברוח זו יועילו לאנשים שזיכרונם אבד להם במידה כזו או אחרת ומסיבה זו או אחרת.
זיכרון תחושתי וחושי לתפיסת רצפים
תפיסת הרצפים היא תפיסה הוליסטית והיא מבוססת על זיכרון תחושתי וחושי. זיכרון זה הוא תולדה של רצף גירויים: בו ברגע שגירוי מתחולל הוא אמנם נמוג, אך בזיכרון משתמר רצף הגירויים בשלמותו, כפי שהופיעו בזה אחר זה. לדוגמא:

תנועת הגוף בחלל נעלמת ברגע שהיא נעשית אך נשארת בזיכרון כריקוד, למשל.

צליל בודד המופק נמוג ברגע הפקתו אך נשאר בזיכרון כמנגינה שלימה, כציוץ ציפור או שירת אדם.

כל הברה שנאמרת בדיבור מתפוגגת ברגע שהופקה אך נשארת בזיכרון כתוכן או כאמירה.

גירוי בטיפול רפלקסולוגי נעלם ברגע שהוא מסתיים אך נשאר בזיכרון התחושתי כרצף של מהלך טיפולי שלם.

לעיתים, הזיכרון התחושתי של תפיסת הרצפים הוא קשה ולא מתורגל. יתכן וזו אחת הבעיות אצל ילדים המפריעות לקשב, לריכוז,להבנת הנקרא ולהבנת הנשמע. הבעיה קיימת גם אצל אדם בוגר הרוצה לשיר, לנגן, לרקוד, לדבר ולנאום או לחילופין לעקוב אחר שירה, נגינה, ריקוד או נאום. דרכי הפיתוח של הזיכרון התחושתי יכולות לסייע לילדים עם בעיות של קשב וריכוז ולמבוגרים עם אותן הבעיות כאשר הם רוצים להפיק רצפים בעלי משמעות בביטוי האישי שלהם, ומוצאים עצמם מתקשים בכך.

ריתמוס תחושתי
אחד מהיסודות הגופניים, הנפשיים והרוחניים של האדם הוא הקצב והמקצבים- הריתמוס בו פועל הגוף. כבר דובר רבות על כך שבטיפולי גוף, במיוחד באמצעות כפות הרגליים, אנו מתערבים בקצבים השונים המפעילים והמזרימים את האורגניזם האנושי. על פי רוב, המקצבים הגופנפשיים השונים משרתים את האדם בכל פעולותיו ומטרותיו.

המקצבים הפיזיולוגיים הם אוטונומיים אך נשלטים לעיתים גם ברצון והכוונה אישית על פי כוונות, מטרות ואינטרסים. ריתמוס בטיפול הוא הקצב בו מופעלות טכניקות הטיפול על מנת לשרת את כוונת המטפל ואת צורכי גופנפשו של המטופל. בטיפול בבעיות של קשב וריכוז יש צורך לעורר את ההקשבה לריתמוס התחושתי, ההקשבה הזו היא חלק אינטגראלי של החיבור לגוף. השילוב עם קצבים ומקצבים יש בו כדי לחדד את “האוזניים התחושתיות”, את “האוזניים” שבכפות הרגליים.

נתיב זה עשוי להביא לרגיעה פנימית של המטופל ולחיבור טוב יותר אל כפות רגליו. ברפלקסולוגיה הקואורדינטיבית, גישה זו עשויה לפתח את הקשר המוזיקלי של המטופל אל עצמו, בדומה לערך המוסף של שיעורי ריתמיקה ושיעורי מוזיקה.

תפיסת המרחב, סימנים וסימבוליקה
הכלים להתפתחות השכלית, הגופנית, הנפשית והרוחנית הם הסימנים המוסכמים כסימבולים לתכנים משותפים בביטוי כמו: התווים למוזיקה, האותיות למחשבות ולדיבור, מספרים לחישוב כמותי, צורות מוסכמות להבנת חלוקת המרחב וכ”ו. סימבוליקה היא תהליך בהתפתחות הקוגניטיבית של התרבות האנושית ואנו באמצעות כפות הרגליים יכולים וצריכים למצוא דרכים כדי לפתח נושא זה אצל הילד.

בתחילה, התפתחות תפיסת המרחב אצל הילד היא דו ממדיות. הדו ממדיות מקבלת ביטוי בציור הצורות על לוח הכתיבה או על דף הנייר. תפיסת המרחב הדו ממדי היא הבסיס להקניית תפיסת המרחב התלת ממדי. את הצורות הגיאומטריות הדו ממדיות כמו: נקודה, קו, עיגול, משולש, מרובע ואת הסימבולים של שפת הדיבור- אותיות ומספרים, ניתן להמחיש באמצעות כפות הרגליים ולפתח את הקשב וההדמיה התחושתית. המחשת הסימבולים דרך כפות הרגליים תורמת ליכולת הביטוי האישי.

ההבנה התלת ממדית מתאפשרת כשהילד תופס את גופו שלו ומבין שהוא המרחב האישי הראשוני, המתנהל ונע בסביבת המרחב החיצוני. ממדי הימין והשמאל הם מאבני הבניין הראשוניות. הגוף, בחלקו הגדול, בנוי מעיקרון של זוגיות- אברים בצד ימין ואברים בצד שמאל. אברי גוף רבים הם זוגיים ומגלמים פונקציה תפקודית אחת. ההתמצאות התלת ממדית משפיעה על יכולת ההתמצאות של האדם בינו לבין עצמו ובינו לבין אנשים אחרים. הבנת המשמעות התלת ממדית יש בה כדי להעשיר את העולם הפנימי.

ההבנות והתובנות של ההתמצאות במרחב הדו ממדי והתלת ממדי תהוונה בסיס להתפתחות הבנת המרחב הרב ממדי, משמע, המרחב הגופנפשי, רוחני. רפלקסולוג חייב, בין היתר, לראות במפגש טיפולי כשיעור הפותח שערים, להוביל ולהקנות למטופל את הבנת ממדי המרחב. לבעיות של קשב וריכוז, לדרך זו תהיה תרומה רבה.

סימנים וסימבוליקה ככלי ביטוי

קביעת אותיות, כתיבת אותיות וקריאת אותיות הם תהליך טבעי בהתפתחות האדם. קביעת מספרים, כתיבת מספרים וקריאת מספרים גם הם תהליך טבעי בהתפתחות האדם. מהאותיות מייצרים מילים ורצפים של ביטוי מחשבתי. מהמספרים מייצרים חשיבה כמותית. הקושי ההדמייתי שבין הסימבול לחשיבה הוא אחד המאפיינים של בעיות של קשב וריכוז. ההתחברות אל המטופל דרך כפות רגליו באמצעות אותיות ומספרים, מאפשרת קשב תחושתי ממקור אחר, ממקור חיבור האדם אל הקרקע.

סיכום

הערך המוסף ברפלקסולוגיה קואורדינטיבית לבעיות של היפראקטיביות, קשב וריכוז הוא:

בחשיבה ובתכנון צירופי גירוי ובהקניית הקשב לצירופי גירוי מבחינה גופנית.

בפיתוח הזיכרון התחושתי דרך כפות הרגליים ובהקניית יכולת המעקב אחר מורכבות של אינפורמציות.

בהקניית תפיסת המרחב הדו ממדי והתלת ממדי והשלכתם על הבנת הגוף.

בחינוך לצירופים כגון: אותיות כמילים ומספרים לחישוב כמותי.

בשיפור המיומנות להעברת קליטה חושית ויישומה בכתיבה.

רפלקסולוגיה קואורדינטיבית היא אחת הדרכים הבדוקות להקניית חשיבה יצירתית ולפיתוח החשיבה האינטואיטיבית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

רפלקסולוגיה © 2020