מעבר התינוק בלידתו, דרך תעלת הלידה הוא מעבר טראומטי הדורש הסתגלות מיידית לסביבתו החדשה מחוץ לרחם אימו. במעבר זה מחזור הדם של העובר הקשור לשיליה, משתנה והופך למחזור דם עצמאי של התינוק. הריאות שהיו קודם לכן מלאות בנוזלים מקבלות את “מכת” אויר העולם המשתלב עם מחזור הדם הגופני הפנימי של התינוק.
תינוק נולד “לא גמור”: מערכת השלד רכה וטרם התקשחה כדי לשאת אותו, מערכת שרירי הגוף טרם התמודדה עם מציאות כוח הגרביטציה, מערכת העיכול איננה בשלה והפלוארה של המעיים עוד לא התפתחה, מערכת הנשימה איננה מתפקדת בצורה אירובית ואיננה קשורה כמעט למערכת השלד והשרירים המוגבלת.
בתחילת ימיו של התינוק, הוא כולו בסיס וכולו נוגע בקרקע – מתהפך מפה לשם. רק שני אזורים אינם נוגעים בקרקע- בבסיס: הקודקוד, שנשאר רך ופתוח לשמים וכפות הרגליים, שטרם נגעו בקרקע.
אצל תינוקות עצם העקב קטנה יחסית לחלקי כף הרגל האחרים. עצם העקב קשורה בגיד אכילס שקשור לשרירי הרגל. ה עקב מתחיל להתפתח כאשר התינוק מתחיל ללכת ומשאיר עקבות במהלכי חייו, כלומר כשהתינוק מתחיל להשתמש בכפות רגליו כבסיס עיקרי. גיד אכילס המופעל בהליכה משפיע על התפתחות העקב.
כפות רגליים של תינוקת בת 5 שעות. האצבעות פתוחות וכפופות – כנראה שהתינוקת מקבלת את העולם בפתיחות המהולה קצת בחשדנות.
הצבע האדום האחיד הוא צבע עוברי, משמע, טרם עשתה תהליכים ומהלכים שיקבעו את המרקם של חלקי כף הרגל השונים: עקב (עבר), גשר (הווה), כריות המדרך (עתיד) ואצבעות (ממד התקשור והתקשורת).
כמעט כל התינוקות נולדים כאשר קווי הרוחב נמצאים על אזור בית החזה – הריאות. קו, סדק או חריץ רוחבי, מסמלים השתהות, עכבה, המתנה, עצירה, לטוב או לרע.
כאשר מתחיל התינוק ללכת על רגליו נמחקים קווים אלה ואצל האדם הבוגר כמעט ואיננו רואים אותם. ההשערה היא, כי ייתכן וסימנים רוחביים אלה באיזור הנשימה מסמלים את הטראומה הראשונה של האדם, את זמן לידתו, אז ה תרחש המעבר מ”שוכן מים” ל”שוכן יבשה” והמעבר מהיותו ניזון מחבל הטבור להיותו ניזון ממקור חיצוני דרך קיבתו.
סימני העכבות והחסימות בצורת קוים רוחביים שם מפנים, במקרים רבים, את מקומם להתהוות עור קשה על השתקפות בית החזה בצד הפלנטרי אצל האדם הבוגר. במידה והאדם חושף גישה רגשית נשמתית לסובב אותו ולאותם הדברים בהם הוא נתקל בחיי היום יום. גישה רגשית כזו לחיים, ברוב המקרים, מאופיינת בחסימות ש”מבפנים החוצה” או מ”החוץ פנימה”.
רפלקס התפיסה של כפות הרגליים קיים ומפותח אצל תינוקות עד שהם מתחילים ללכת בבטחה על כפות רגליהם. רפלקס זה רומז על הצורך באחיזה והצורך בביטחון, והוא מתאפשר בתקופה זו כיוון שלמפרקי המטטרסל-פלנגה בכל האצבעות יש אפשרות להתכופף כלפי הצד הפלנטרי. ייתכן ולחריץ הרוחב שבכפות רגלי התינוקות באזור השתקפות הריאות יש גם מאפיינים של הטראומה הראשונית של המעבר משוכן מים לשוכן יבשה ובה בעת הוא גם מאפשר את התנועה כלפי הצד הפלנטרי, המשרתת את רפלקס התפיסה והאחיזה ו”התגוננות מפני נפילה”.
הטיפול הרפלקסולוגי בתינוקות
רפלקסולוגיה לתינוקות מחברת את ממד הקשר לאדמה הנחוץ להתפתחות התינוק. בשלב זה, הטיפול מפתח את הרצפטורים שבכפות הרגליים ומכין אותן לקראת הזדקפותו של התינוק על רגליו. כאשר התינוק מזדקף על שתי כפות רגליו ומרים את ראשו ומערכת חושיו לשמים, מתחילים להתפתח בו הקשרים של השתקפות אברי הגוף לאדמה.
חשוב לשים לב בטיפול לרגלו הקטנה של התינוק ולאיכות העור המצפה אותן.
חשוב גם לשים לב לתהליכי התפתחות חלקי כף הרגל:
העקב- מלשון עקבות, זמן עבר.
הגשר- מלשון רגש. משקף גישור ותהליכים, זמן הווה.
כריות המדרך- מלשון חזה וחזון, זמן עתיד.
האצבעות- מלשון להצביע, אלמנט ההכוונה והתיקשור.
בתחילה אין הבדלי צבע במרקם שבין ארבעת חלקי כף רגלו של התינוק. הם הולכים ומתהווים בד בבד עם השימוש ברגליים כבסיס עיקרי.
בבואנו לטפל בתינוקות מיום היוולדם, חשוב לדעת שכדאי וטוב “לטפל בהם כל יום, כל היום”. מבחינה טכנית יש להתייחס לרקמת העור העדינה ול אזורי השתקפות ארבע מערכות עיקריות: מערכת התנועה, העיכול, הנשימה וההורמונלית.
כדאי לדעת שהטיפול בתינוק אינו תורה גדולה ואין להורים צורך בקורס מיוחד, אלא רק ליישם מספר הנחיות פשוטות שאפשר ללמוד בפגישה אחת עם רפלקסולוג מיומן.