הרפלקסולוגיה הקואורדינטיבית נולדה מרעיון התאום. הכוונה היא להבנת הקשרים וההקשרים בין התופעות המתגלות בכפות הרגליים. כפועל יוצא מהבנה זו, הפעלת טיפול תוך תיאום בו זמני של טכניקות טיפול ודינמיקות טיפול.
פעולות אלה נעשות לשם העברת צירופי גירוי המתבקשים משלב האבחון. נקודת המוצא היא שהטיפול הרפלקסולוגי צריך לתת מענה לתופעות פשוטות ומורכבות בגוף האדם, הדורשות התייחסות שונה מזו הנהוגה כיום . לפיכך, יש להבין את מהות האדם כמכלול רב ממדי פסיכו- פיזיו- אנרגטי ולצפות בו בהיבטים רבים ככל האפשר.
הבנתם של ההיבטים תתרום למטפל ראייה רב ממדית – ראייה הוליסטית.
יש אמרה הגורסת כי האדם משול “לניגון”- נשמה, גוף ונפש, על כל המורכבות המוסיקלית – גופנפשית. במילים אחרות, פעולתו של הרפלקסולוג היא כנגינה על כפות הרגלים שהן כ”כלי הנגינה” והגוף כ”תיבת התהודה”. הרפלקסולוגיה הקואורדינטיבית היא תולדת תהליכי חשיבה המבוססים על העיקרון שכאשר מחברים ומצרפים גורמים שונים מתקבל דבר מה חדש.
למעשה, אמנות החיבור מקורה בחשיבה אינטואיטיבית יצירתית והיא מלווה את תהליך התפתחות התרבות והמדע בתחומים שונים כמו: שפת הדיבור, מוסיקה, מתמטיקה, כימיה, פיזיקה, ארכיטקטורה, ועוד.
דרך החיבור מאפיינת את הרפלקסולוגיה הקואורדינטיבית ובכך תורמת לשילוב שבין תהליכי האבחון לבין טכניקות הטיפול.
עפ”י גישה זו, יש לטפל בכל אדם באשר הוא בכל מצב, בבריאות וחולי. לפיכך, מנחי גוף המטופל והמטפל אינם כבולים לצורה אחת, אלא חופשיים מבחינת הפעולה של המטפל מסביב לרגלי המטופל. חופש פעולה זה מאפשר לראות כל נקודת השתקפות מכמה שיותר זוויות ראיה, ולהתחבר לכל נקודה באפשרויות רבות. חופש הפעולה מאפשר גם את ביצוע הצירופים והדינמיקות השונות על פי בחירה אינטואיטיבית יצירתית של המטפל.
רפלקסולוגיה קואורדינטיבית שונה לחלוטין מכל גישה ושיטת רפלקסולוגיה אחרת. היא שונה ויזואלית כאשר צופים בה, היא שונה תחושתית כאשר מטופלים בה. רפלקסולוגיה קואורדינטיבית מאפשרת לעוסק בה לפתח את רמת האינטליגנציה החשיבתית והאינטליגנציה הרגשית. למטפל בה היא מהווה נתיב כניסה יעיל אל תוך עצמו ונתיב לתת מתוך עצמו.
עוד על רפלקסולוגיה קואורדינטיבית – ראה התבוננות, נדבך ראשון או התבוננות, נדבך שני.