הרפואה הבוטנית מיישמת שיטות ריפוי המסתמכות על התכונות הייחודיות שיש לצמחים במניעת מחלות ובטיפול בהן.
הרפואה הבוטנית כוללת:
טיפול באמצעות צמחי מרפא – שיטת ריפוי המסתמכת על התכונות הסינרגיסטיות והמרפאות שיש בצמחים על מנת לטפל בסימפטומים של מחלות ועל מנת לשמור על מצב בריאות תקין
פרמקוגנוסיה – חקר המאפיינים והשימושים של תוצרים טבעיים. תחום מחקר זה כולל זיהוי, שיטות מיצוי ויישום של חומרים שמקורם בצמחים ואשר אחראים לפעילות תרפויטית ספציפית. חומרים אלו עוברים מיצוי וניקוי ונחקרים בתנאים תוך תאיים וחוץ תאיים. בחלק מהמקרים, בד”כ כאשר החומר הפעיל ידוע או כאשר המינון התרפויטי והמינון הקטלני קרובים, משתמשים החוקרים במיצויים סטנדרטיים – כמות ספציפית של החומר הפעיל בצמח הנחקר, המשמש כסמן. במקרים אחרים, בעיקר כאשר החומרים הפעילים אינם ידועים, כאשר החומרים הפעילים מייצרים תוצאות תרפויטיות חלשות יותר כשהם נקיים או כאשר יש תופעות לוואי בלתי רצויות, משתמשים החוקרים בתכשירים בהם הדגש הוא על איכות הצמח הלא מעובד ולא על כמות הסמנים
שיטות הריפוי המסורתיות המשתמשות ברפואה הבוטנית הן הרפואה הסינית, הרפואה האיורוודית, הנטורופטיה, הארומטרפיה וההומאופטיה – שיטות ריפוי ששרדו אלפי שנים בצורות שונות ובתרבויות שונות ברחבי העולם. השימוש בצמחים החל בזמנים פרהיסטוריים כתרופות שניתנו בדרכים שונות כדי לתת פתרון לבעיות החל מעקיצת יתוש ועד מצבים מאיימים כמגפות. ברפואה המודרנית, חלק מהתרופות נגזרות מצמחים ומשמשות בדומה לשימושם המסורתי, ורבות אחרות הן סינתטיות. תהליך הכנת תרופה מצמח אינו מבוקר כמו תהליך הכנת תרופה סינתטית. וכפי שצוין במבוא, חברות תרופות אינן מוכנות להשקיע במחקר זה. כתוצאה מכך, הוכחות מחקריות וקליניות ליעילות ולבטיחות קיימות רק לגבי מספר יחסית מועט של צמחי מרפא מסורתיים.