השטיחים של נועה אשכול

שמה של נועה אשכול ידוע במיוחד בכתב התנועה "אשכול-וכמן" שהנחילה לאנשים רבים בארץ ובעולם. רבים מלמדים אותו, כותבים בו, חוקרים בעזרתו ורוקדים באמצעותו.
זה שלושים שנה שנועה עוסקת בקומפוזיציות של שטיחי קיר שהחומרים שלהם הם סמרטוטים. למעשה הסמרטוטים הם פסולת הגזירות ממתפרות לבגדים ונועדו להיזרק לאשפה. נועה מקבלת את מציאות הסמרטוטים כפי שהיא ואיננה משנה דבר אלא יוצרת קומפוזיציה חדשה. במילים אחרות, אצל נועה כל סמרטוט הוא מלך. המציאות החדשה מתקבלת כשטיחי קיר יפיפיים ולעיתים מדהימים.

נועה אומרת, שהמישוש קשור לצורה הנתפסת בעין. שני חושים אלה מעבירים תחושות, מלמדים ומקיימים את הצורה. לבוש האדם הוא אקסטנצית העור המכיל את גופו. הלבוש הוא חלק הקישוט הנוגע בגופו ובעורו של האדם. לכן הבדים מחזירים אותנו לתחושות הגוף. הבדים נועדו לשרת את האדם בלבוש. גזרי הבדים, הפסולת שנותרת לאחר יצירת הבגד, הנה התהודה של הבגד.

התמונה נשארת, הצליל והתנועה מתקיימים ומתפוגגים בו זמנית. העין והאין קשורים זה לזה בו זמנית.